בקצרה: מכירת חפצים משומשים ששימשו אותך או את בני משפחתך – בגדים, רהיטים, עגלת תינוק, הרכב הפרטי – אינה חייבת במס, כי חפצים כאלה אינם "נכס" לפי סעיף 88 לפקודת מס הכנסה. אבל ברגע שאתה קונה כדי למכור, מוכר בתדירות גבוהה, משביח סחורה או מנהל את זה כמו חנות – רשות המסים מפעילה את מבחני העסק, וההכנסה הופכת להכנסה מעסק לפי סעיף 2(1), עם מס הכנסה, ביטוח לאומי ולפעמים גם מע"מ. במאמר הזה אני מסבירה בדיוק איפה עובר הקו, עם דוגמאות מספריות, ומה לעשות אם כבר חצית אותו.
שלום לך, אני יוליה זורובסקי, רואת חשבון ויועצת מס. במשרד שלי באשקלון אני פוגשת בשנתיים האחרונות סוג חדש של שאלה, שלא הייתה קיימת כמעט לפני עשור: "יוליה, אני מוכר דברים ביד2 ובפייסבוק מרקטפלייס, לפעמים גם ב-Vinted וב-eBay. הכסף נכנס לביט ולפייבוקס. האם אני צריך לדווח על זה? האם אני עסק?"
השאלה הזאת מגיעה משני סוגי אנשים. הסוג הראשון הוא מי שסתם עושה סדר בבית – מוכר את בגדי הילדים שגדלו, את הספה הישנה ואת הטלפון הקודם – ומפחד שהוא עבריין מס בלי לדעת. הסוג השני הוא מי שהתחיל "סתם" ובלי לשים לב הפך את זה למקור הכנסה קבוע: קונה בעודפים, מצלם, מעלה, שולח, ומוכר עשרות פריטים בחודש.
לשני הסוגים יש תשובה ברורה בחוק ובפסיקה, והיא לא תלויה בסכום שהרווחת אלא באופי הפעילות. בואו נעבור על זה בסדר.
מה תלמדו במאמר הזה
- למה מכירת חפצים אישיים משומשים פטורה ממס – ומה בדיוק אומר סעיף 88 לפקודה
- מהם מבחני העסק שרשות המסים ובתי המשפט מפעילים, ואיך הם מיושמים על מוכר מקוון
- ארבע דוגמאות מספריות: מהמוכר הפרטי ועד לחנות יד-שנייה לא רשומה
- מה קורה עם מע"מ – מתי צריך להירשם כעוסק, ומה ההקלה החדשה על בגדי יד-שנייה
- הפריטים שדווקא כן חייבים במס גם כשמוכרים אותם פעם אחת: השקעות, אספנות ופריטים שנרכשו כדי להימכר
- למה "30 מכירות בשנה" זה כלל אירופי שלא קיים בישראל
- מה עושים אם גילית שאתה כבר עסק – ואיך מסלול עסק זעיר יכול להיות הפתרון
📦 הכלל הבסיסי: חפצים אישיים אינם "נכס" – ולכן אין מס
נתחיל מהחדשות הטובות, כי הן נוגעות לרוב המוחלט של האנשים.
מס רווח הון בישראל חל על מכירת "נכס". ההגדרה של נכס נמצאת בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה, והיא רחבה מאוד – כל רכוש, בין מקרקעין ובין מיטלטלין, בישראל או מחוץ לה. אבל אותו סעיף גם מוציא מההגדרה במפורש כמה דברים, ואחד מהם הוא:
"מיטלטלין של יחיד המוחזקים על ידיו לשימושו האישי או לשימושם האישי של בני משפחתו או של תלויים בו"
במילים פשוטות: החפצים שאתה משתמש בהם בחיי היומיום – בגדים, נעליים, רהיטים, מכשירי חשמל, הטלפון, המחשב, האופניים, הרכב הפרטי, ספרים, צעצועים, עגלת התינוק – אינם נכס לצורכי מס רווח הון. כשאתה מוכר אותם, גם אם במקרה הרווחת (למשל מכרת ספה ב-1,200 ₪ אחרי שקנית אותה ב-1,000 ₪ במבצע), אין אירוע מס, אין דיווח, אין טופס.
ההיגיון ברור: המחוקק לא רצה שכל משפחה בישראל תנהל חשבונאות על עגלת התינוק. הרכישה נעשתה לצריכה פרטית, מכספים שכבר שולם עליהם מס, וברוב המקרים המכירה היא בהפסד ביחס למחיר הרכישה.
מה זה אומר בפועל: אם מכרת השנה ביד2 ובמרקטפלייס בגדים, רהיטים ומכשירים משומשים שלך ושל הילדים, וקיבלת על זה במצטבר 2,000 ₪, 5,000 ₪ או אפילו 15,000 ₪ – אין לך שום חובת דיווח. הסכום לא משנה. מה שמשנה הוא שהחפצים שימשו אותך באמת ושהמכירה היא חלק מניקוי הבית ולא חלק מפעילות מסחרית.
⚖️ הקו האדום: מתי מכירה "פרטית" הופכת לעסק
עכשיו לצד השני. סעיף 88 מוציא מהגדרת "נכס" רק מיטלטלין שמוחזקים לשימוש אישי. חפץ שקנית כדי למכור אותו הלאה מעולם לא היה לשימושך האישי – הוא מלאי. וכאן נכנס סעיף 2(1) לפקודת מס הכנסה, שקובע שהכנסה מ"עסק או משלח יד" וגם מ"עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי" חייבת במס הכנסה, בשיעורי המס השוליים הרגילים.
איך מבחינים בין השניים? לא לפי הסכום ולא לפי הפלטפורמה, אלא לפי מבחני העסק – סדרת מבחנים שפיתחו בתי המשפט לאורך עשרות שנים (הפסיקה המרכזית והמצוטטת ביותר היא פסק דין מגיד, ע"א 9187/06). המבחנים האלה משמשים את רשות המסים גם לגבי נדל"ן, גם לגבי ניירות ערך, וגם – בשנים האחרונות יותר ויותר – לגבי מוכרים בפלטפורמות מקוונות.
הנה המבחנים, מתורגמים לשפה של מוכר ביד2:
1. מבחן טיב הנכס. האם מדובר בחפצים שאדם רגיל מחזיק לשימוש אישי, או בסחורה? עשרה זוגות נעליים בגדלים שונים, חדשות עם תווית, זה לא ארון פרטי – זה מלאי.
2. מבחן התדירות. מכירה של פריט פה ושם לעומת העלאה של מודעות כל שבוע. ככל שהפעילות רציפה ושיטתית יותר, היא נראית יותר כמו עסק.
3. מבחן ההיקף. לא רק כמה כסף, אלא כמה פריטים וכמה עסקאות. מי שמוכר 200 פריטים בשנה יתקשה לטעון שכולם היו לשימושו האישי.
4. מבחן המימון. האם אתה לוקח הלוואה, משתמש במסגרת אשראי או מגלגל את ההכנסות ממכירות קודמות כדי לקנות סחורה חדשה? מימון ייעודי לרכישה הוא סימן מובהק לעסק.
5. מבחן תקופת ההחזקה. בגדים שלבשת שלוש שנים לעומת פריט שקנית ביום ראשון ומכרת ביום חמישי. החזקה קצרה מרמזת שהרכישה נעשתה לצורך מכירה.
6. מבחן הבקיאות. האם אתה מכיר את השוק – יודע איזה מותגים מבוקשים, איפה קונים בזול, איך מתמחרים? בקיאות היא מאפיין של סוחר, לא של מי שמפנה ארון. הפסיקה מכירה גם ב"בקיאות שילוחית" – אם מישהו מקצועי עוזר לך לנהל את זה.
7. מבחן ההשבחה. האם אתה מכבס, מתקן, מצחצח, מצלם בתאורה מקצועית ואורז יפה כדי להעלות את המחיר? השבחה שיטתית של פריטים לפני מכירה היא פעילות עסקית.
8. מבחן המנגנון והארגון. יש לך טבלת מעקב מלאי? חשבון ייעודי בפייבוקס? קופסאות משלוח בכמות? הסכם עם חברת שליחויות? "עמוד עסקי"? כל אלה הם מנגנון.
9. מבחן הגג – הנסיבות הכוללות. בסוף, בית המשפט מסתכל על התמונה השלמה ושואל: האם אדם סביר שמסתכל על הפעילות הזאת רואה אדם שמפנה את הבית, או רואה חנות?
חשוב להבין: לא צריך שכל המבחנים יתקיימו. מספיק שכמה מהם מתקיימים בצורה מובהקת כדי שרשות המסים תסווג את ההכנסה כהכנסה מעסק. ומצד שני, מבחן אחד לבדו – למשל היקף כספי גבוה ממכירת רכב פרטי – לא הופך אותך לסוחר.
🧮 ארבע דוגמאות מהחיים – עם מספרים
כדי שזה יהיה מוחשי, הנה ארבעה מקרים שמבוססים על סיפורים אמיתיים שהגיעו למשרד שלי (עם שינויים לשמירה על פרטיות).
דוגמה 1: אמא שמפנה את חדר הילדים
רונית מוכרת במהלך השנה בגדי ילדים, צעצועים, מיטת תינוק ועגלה. הכול שימש את הילדים שלה. סך המכירות בשנה: 6,400 ₪, ב-38 עסקאות שונות, כולן דרך יד2 ומרקטפלייס, כולן בתשלום בביט.
המסקנה: אין חבות במס ואין חובת דיווח. הפריטים הם מיטלטלין לשימוש אישי של בני המשפחה. העובדה שיש 38 עסקאות לא משנה – מבחן התדירות נבחן יחד עם טיב הנכס ומבחן הגג, וכאן התמונה הכוללת היא פינוי בית, לא מסחר.
דוגמה 2: הסטודנט שמצא נישה
עומר גילה שאפשר לקנות נעלי ספורט במבצעי סוף עונה בחנויות עודפים, ולמכור אותן באינטרנט ברווח. הוא קונה בממוצע 25 זוגות בחודש ב-180 ₪ לזוג, ומוכר ב-320 ₪ לזוג. יש לו טבלת אקסל, הוא מצלם על רקע לבן, ומשתמש בחשבון פייבוקס נפרד.
בואו נחשב:
- מחזור שנתי: 25 זוגות × 12 חודשים × 320 ₪ = 96,000 ₪
- עלות הסחורה: 300 זוגות × 180 ₪ = 54,000 ₪
- הוצאות משלוח, אריזה ופרסום (הערכה): 8,000 ₪
- רווח לפני מס: 34,000 ₪
המסקנה: זה עסק לכל דבר. מתקיימים כאן מבחן טיב הנכס (סחורה חדשה, לא לשימוש אישי), מבחן התדירות, מבחן ההיקף, מבחן תקופת ההחזקה, מבחן הבקיאות ומבחן המנגנון. הרווח של 34,000 ₪ הוא הכנסה מעסק לפי סעיף 2(1), חייב במס הכנסה (בשיעורים השוליים, אחרי נקודות זיכוי) ובדמי ביטוח לאומי כעצמאי. בנוסף, המחזור של 96,000 ₪ מחייב רישום במע"מ – ובגלל שהוא מתחת לתקרה, עומר יכול להירשם כעוסק פטור.
שים לב לנקודה חשובה: עומר לא "מרוויח 96,000 ₪". הוא מרוויח 34,000 ₪. המס משולם על הרווח, לא על המחזור. אבל המחזור הוא שקובע את מעמדו במע"מ.
דוגמה 3: השעון שנקנה כהשקעה
דני קנה לפני חמש שנים שעון יד של מותג יוקרה ב-8,000 ₪. הוא מעולם לא ענד אותו – השאיר בקופסה כי שמע שהמותג הזה "רק עולה". השנה מכר אותו לאספן ב-14,000 ₪.
כאן יש הפתעה לרבים: גם שזאת מכירה חד-פעמית, וגם שדני לא סוחר שעונים, השעון לא שימש אותו לשימוש אישי. הוא הוחזק כהשקעה. לכן הוא כן "נכס" לפי סעיף 88, ומכירתו היא אירוע של מס רווח הון. הרווח הריאלי (בקירוב, לפני התאמה למדד) הוא 6,000 ₪, והמס על רווח הון ריאלי ליחיד הוא 25% לפי סעיף 91 לפקודה – כלומר כ-1,500 ₪ מס, ודיווח בדוח השנתי.
אותו כלל חל על יצירות אמנות שנרכשו כהשקעה, מטבעות אספנות, כרטיסי אספנות ופריטי "נדירים" שהוחזקו כדי לעלות בערכם. אם דני היה עונד את השעון באופן קבוע – זה היה חפץ לשימוש אישי, ולא היה מס.
דוגמה 4: הרכב הפרטי – ומה קורה כשמוכרים שלושה
יעל מכרה את הרכב המשפחתי שלה אחרי שש שנים. אין מס – רכב פרטי הוא הדוגמה הקלאסית למיטלטלין לשימוש אישי, גם כשהסכום הוא 60,000 ₪.
אבל אם יעל קונה רכבים משומשים מאנשים פרטיים, עושה להם טיפול וניקוי, ומוכרת אותם הלאה – ארבעה רכבים בשנה ברווח של 7,000 ₪ כל אחד – זה מסחר ברכב. מבחן ההשבחה, מבחן התדירות ומבחן הבקיאות מתקיימים, ורווח של 28,000 ₪ הוא הכנסה מעסק.
💸 ומה עם מע"מ?
מס הכנסה ומע"מ הם שני חוקים נפרדים, אבל התשובה כאן דומה. חוק מס ערך מוסף מטיל מע"מ על "עסקה", ומכירת נכס היא "עסקה" רק כשהיא נעשית בידי עוסק במהלך עסקו. אדם פרטי שמוכר את הספה שלו איננו עוסק, ולכן אין מע"מ – בדיוק כפי שאין מס הכנסה.
ברגע שהפעילות שלך היא עסק לפי מבחני העסק, אתה חייב להירשם במע"מ לפני תחילת הפעילות (ובפועל – ברגע שהבנת שזה עסק). אם מחזור העסקאות השנתי שלך נמוך מתקרת עוסק פטור (בשנת 2026 – כ-120,000 ₪; כדאי לוודא את הסכום המדויק ברשות המסים), אתה יכול להירשם כעוסק פטור: לא גובה מע"מ מלקוחות, לא מקזז מע"מ תשומות, ומגיש הצהרה שנתית אחת. מעל התקרה – אתה עוסק מורשה, מוציא חשבוניות מס, גובה 18% מע"מ ומדווח תקופתית. אם המחזור מתקרב לתקרה, כדאי לקרוא על המעבר מעוסק פטור לעוסק מורשה לפני שזה קורה בהפתעה.
ההקלה החדשה על בגדי יד-שנייה
יש כאן חדשות שמעניינות דווקא את מי שכבר סוחר. במשך שנים, חנויות יד-שנייה שקנו בגדים מאנשים פרטיים שילמו מע"מ על מלוא מחיר המכירה – למרות שכבר שולם מע"מ על הבגד כשהוא נקנה חדש, ולמרות שעל מכוניות ורהיטים משומשים קיים מזמן מנגנון של מע"מ על ההפרש בלבד (סעיף 5(א) לחוק מע"מ). בסוף 2024 הודיעה רשות המסים שהמנגנון הזה יחול גם על בגדים משומשים, והדבר עוגן בהחלטת מיסוי שפורסמה באמצע 2025: עוסק שקונה בגדים משומשים מאדם פרטי (שאיננו עוסק) ומוכר אותם הלאה – משלם מע"מ רק על ההפרש בין מחיר הקנייה למחיר המכירה, ולא על כל הסכום.
מה זה אומר למוכר מקוון שהפך לעסק? שאם המודל שלך הוא לקנות בגדים משומשים מאנשים פרטיים ולמכור אותם הלאה, כדאי לתעד היטב את מחיר הרכישה של כל פריט – כי זה בדיוק מה שמקטין את המע"מ שלך. ההקלה לא חלה על סחורה שקנית מעוסק אחר (למשל מחנות עודפים), ולא על פריטים חדשים.
🇪🇺 "30 מכירות בשנה" – הכלל שכולם מצטטים ולא קיים בישראל
אם חיפשת את הנושא הזה באנגלית, בטח נתקלת בסף של 30 עסקאות או 2,000 אירו בשנה. זה כלל אמיתי – אבל אירופי. הוא נובע מדירקטיבה של האיחוד האירופי (המכונה DAC7), שמחייבת פלטפורמות כמו Vinted ו-eBay לדווח לרשויות המס במדינות האיחוד על מוכרים שעברו את הסף הזה.
בישראל אין סף כזה. הפלטפורמות הישראליות לא מחויבות בדיווח אוטומטי כזה לרשות המסים, ואין מספר קסם של עסקאות שמתחתיו אתה "בטוח" ומעליו אתה "עסק". המבחן בישראל הוא איכותי – מבחני העסק שתיארתי למעלה. מוכר עם 25 עסקאות בשנה יכול להיות עסק אם הוא קונה כדי למכור, ומוכר עם 60 עסקאות יכול להיות פטור לחלוטין אם הוא פשוט מפנה בית גדול.
מצד שני, אל תטעה לחשוב שרשות המסים עיוורת. היא רשאית לדרוש מידע מבנקים ומחברות תשלומים, היא רואה הפקדות בחשבון הבנק בביקורת, ומודעות פומביות בפלטפורמות הן, ובכן, פומביות. מי שמנהל חנות יד-שנייה בפועל, עם מאות מודעות פעילות ותשלומים שוטפים בביט ובפייבוקס, לא באמת מוסתר.
🚦 סימני האזהרה: איך תדע שחצית את הקו
מניסיוני, האנשים שנכנסים לבעיה הם לא אלה שתכננו לפתוח עסק ולא פתחו – אלא אלה שהפעילות שלהם גדלה בהדרגה ואף אחד לא עצר לשאול. הנה רשימת בדיקה. אם אתה עונה "כן" על שלוש או יותר – כדאי להתייעץ:
- אני קונה פריטים בכוונה למכור אותם, ולא לשימוש שלי
- אני מוכר פריטים חדשים (עם תווית, באריזה) או פריטים שמעולם לא השתמשתי בהם
- אני מעלה מודעות חדשות כל שבוע, כחלק משגרה
- יש לי מלאי – פריטים שמחכים למכירה, לפעמים כמה מאותו סוג בגדלים שונים
- אני משקיע בפריט לפני המכירה: ניקוי, תיקון, צילום מקצועי, אריזה ממותגת
- ההכנסות מהמכירות מממנות רכישות חדשות
- ניהלתי טבלת מעקב, חשבון תשלומים נפרד, או פתחתי עמוד/חנות ייעודיים
- ההכנסה מהפעילות מגיעה לסכומים שמשנים את התקציב החודשי שלי
ואם ענית "לא" על רובן – מכרת דברים משלך, בקצב של מי שמפנה בית – תמשיך בשקט. אתה לא עסק ואין לך מה לדווח.
🛠️ חציתי את הקו – מה עושים עכשיו
אם הגעת למסקנה שהפעילות שלך היא כבר עסק, החדשות הטובות הן שהסדרת המצב היא פשוטה יחסית, ושיש לך היום מסלול שנבנה בדיוק בשביל עסקים בסדר גודל כזה.
שלב 1 – פתיחת תיקים. פותחים תיק במע"מ (פטור או מורשה, לפי המחזור הצפוי), תיק במס הכנסה ותיק בביטוח לאומי כעצמאי. אם אתה במקביל שכיר, קרא על פתיחת עסק לשכיר – רוב האנשים שמגיעים אליי עם השאלה הזאת הם שכירים שהמכירות הן הכנסה נוספת בשבילם.
שלב 2 – ניהול ספרים. עסק חייב לנהל רישום של ההכנסות לפי הוראות ניהול ספרים: קבלה על כל תקבול, וחשבונית כשנדרש. יש היום אפליקציות זולות שעושות את זה מהטלפון תוך שניות. ולא פחות חשוב – לשמור את אסמכתאות הרכישה של הסחורה, כי בלעדיהן לא תוכל להוכיח את העלות, וההכנסה כולה תיחשב רווח.
שלב 3 – לבחור מסלול: רגיל או עסק זעיר. משנת 2024 קיים מסלול עסק זעיר: אם המחזור השנתי שלך עד כ-120,000 ₪ ואתה עומד בתנאים, אתה מדווח על המחזור בלבד, מקבל ניכוי הוצאות אוטומטי של 30%, ופטור מדוח שנתי מלא, מהצהרת הון וממקדמות. זה נהדר למי שמוכר שירותים בלי הוצאות, אבל שים לב לתפיסה עבור סוחרים: אם עלות הסחורה שלך היא 50%–60% מהמחזור – ניכוי של 30% מזיק לך, כי במסלול הרגיל היית מנכה את העלות האמיתית. בדוגמה של עומר: במסלול הרגיל ההכנסה החייבת היא 34,000 ₪; במסלול עסק זעיר היא הייתה 96,000 × 70% = 67,200 ₪ – כמעט כפול. במקרה שלו המסלול הרגיל עדיף בבירור.
שלב 4 – מקדמות וביטוח לאומי. במסלול הרגיל תשלם מקדמות מס הכנסה תקופתיות ודמי ביטוח לאומי לפי ההכנסה החייבת הצפויה. לשכיר שזאת הכנסה נוספת בשבילו, לעיתים דמי הביטוח הלאומי יהיו נמוכים או אפסיים בגלל התשלומים שכבר מנוכים מהמשכורת – אבל זה תלוי בגובה השכר, וכדאי לבדוק.
שלב 5 – ומה עם העבר? אם הפעילות התנהלה כעסק גם בשנים קודמות ולא דווחה, זה עניין שצריך לטפל בו בזהירות ובליווי מקצועי, לפני שרשות המסים פונה אליך. הסדרה יזומה כמעט תמיד עדיפה – גם מבחינת הקנסות וגם מבחינת ההיבט הפלילי. אל תמחק את ההיסטוריה – היא בדיוק מה שיאפשר לשחזר עלויות ולהקטין את הרווח החייב.
🧾 טעויות נפוצות שאני רואה במשרד
"אני מוכר בהפסד, אז בטח אין מס." לגבי חפצים אישיים – נכון, ואין גם דיווח. אבל עסק שמוכר בהפסד הוא עדיין עסק. חובת הרישום והדיווח קיימת גם כשאין רווח, ולמעשה הפסד עסקי מדווח יכול להיות שווה כסף – הוא ניתן לקיזוז מול הכנסות אחרות.
"הכסף נכנס לביט, לא לחשבון עסקי, אז זה פרטי." אמצעי התשלום לא קובע כלום. מבחני העסק בוחנים את הפעילות, לא את האפליקציה.
"קניתי במבצע ומכרתי ביוקר – אבל זה היה פריט אחד." עסקה חד-פעמית של קנייה לצורך מכירה ברווח יכולה להיחשב "עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי" לפי סעיף 2(1), גם בלי עסק שוטף. בפועל, על סכומים קטנים רשות המסים לא רודפת אחרי אירוע בודד – אבל כשזה חוזר על עצמו, זה כבר לא בודד.
"אני עוסק פטור, אז אני פטור ממס הכנסה." לא. עוסק פטור הוא פטור ממע"מ בלבד. מס הכנסה וביטוח לאומי חלים על הרווח שלך בדיוק כמו על כל עצמאי. זו אחת הטעויות הנפוצות ביותר של עוסקים פטורים.
"אין לי קבלות על מה שקניתי." זאת הבעיה הכי יקרה. בלי אסמכתאות רכישה, כל המכירה היא רווח. מהיום – צלם כל קבלה, גם מחנות עודפים, גם מאדם פרטי (רשום שם, תאריך, פריט וסכום, ובקש חתימה או אישור בהודעה).
סיכום: הסכום לא מעניין, האופי כן
אם לקחת מהמאמר הזה דבר אחד, שיהיה זה: רשות המסים לא שואלת כמה מכרת, אלא מה מכרת ואיך. חפצים שלך, שמכרת כדי לפנות מקום – פטורים, בכל סכום. סחורה שקנית כדי למכור, בשיטתיות, עם ידע ומנגנון – עסק, גם אם התחיל כתחביב.
ואם אתה בדיוק באזור האפור, שבו התחביב מתחיל להרגיש כמו עבודה – זה בדיוק הרגע להתייעץ, כשההסדרה עדיין פשוטה, זולה, ובעיקר ביוזמתך.
שאלות נפוצות
אני מוכר ביד2 את הבגדים והרהיטים שלי ומרוויח כמה אלפי שקלים בשנה. חייב לדווח?
לא. חפצים ששימשו אותך או את בני משפחתך הם "מיטלטלין לשימוש אישי" שמוצאים במפורש מהגדרת נכס בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה. מכירתם אינה אירוע מס, ללא תלות בסכום או במספר העסקאות, כל עוד מדובר בפינוי חפצים ולא בפעילות מסחרית.
יש סכום או מספר מכירות שמעליו אני אוטומטית נחשב עסק?
לא בישראל. הסף של 30 עסקאות או 2,000 אירו בשנה הוא כלל דיווח אירופי (DAC7) שחל על פלטפורמות במדינות האיחוד ולא על מוכרים ישראלים. בישראל ההבחנה נעשית לפי מבחני העסק שפיתחה הפסיקה – טיב הנכס, תדירות, היקף, מימון, בקיאות, השבחה, מנגנון ותקופת ההחזקה – ולא לפי מספר.
קניתי פריט במבצע ומכרתי אותו ברווח באינטרנט. זה כבר עסק?
פריט בודד לא הופך אותך לעסק, אבל רכישה במטרה למכור ברווח היא לא "שימוש אישי" ועלולה להיחשב עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי לפי סעיף 2(1). כשזה חוזר על עצמו – קנייה שיטתית לצורך מכירה – זה עסק לכל דבר, שחייב ברישום במע"מ, במס הכנסה ובביטוח לאומי.
מכרתי שעון או יצירת אמנות שקניתי כהשקעה. יש מס?
כן. פריט שהוחזק כהשקעה ולא לשימוש אישי הוא "נכס" לפי סעיף 88, ומכירתו ברווח היא אירוע מס רווח הון. יחיד משלם 25% על הרווח הריאלי לפי סעיף 91 לפקודה, ומדווח על כך בדוח השנתי. אם השתמשת בפריט בפועל באופן קבוע – הוא חפץ אישי ואין מס.
הפכתי לעסק. כדאי לי מסלול עסק זעיר?
תלוי בעלות הסחורה. במסלול עסק זעיר מנכים 30% מהמחזור באופן אוטומטי במקום ההוצאות בפועל. לסוחר שקונה סחורה בעלות של 50% ומעלה מהמחזור, הניכוי האוטומטי מקטין את ההוצאות המוכרות ומגדיל את המס. המסלול מתאים בעיקר למי שמוכר שירותים בלי הוצאות משמעותיות. לפני הבחירה עשה חישוב של ההוצאות האמיתיות מול 30%.
מה ההקלה החדשה במע"מ על בגדי יד-שנייה, ולמי היא רלוונטית?
רשות המסים החילה על בגדים משומשים את מנגנון המע"מ על ההפרש (סעיף 5(א) לחוק מע"מ), שקיים מזמן לרכב ולרהיטים משומשים. עוסק שקונה בגדים משומשים מאדם פרטי ומוכר אותם הלאה משלם מע"מ רק על ההפרש בין מחיר הקנייה למחיר המכירה. ההקלה רלוונטית לעוסקים בלבד, ואינה חלה על סחורה שנקנתה מעוסק אחר או על פריטים חדשים.
אני שכיר והמכירות הן הכנסה צדדית. זה משנה משהו?
לגבי סיווג הפעילות – לא, מבחני העסק זהים. לגבי המס – ההכנסה מהעסק מצטרפת למשכורת ומחויבת במדרגת המס השולית שלך, ולכן הרווח ממוסה לרוב בשיעור גבוה יותר מכפי שהיה נראה לבד. מצד שני, בביטוח לאומי לעיתים תשלם מעט או כלום בגלל הניכויים מהשכר. שכיר שפותח תיק צריך גם לבצע תיאום מס כדי למנוע ניכוי כפול.
יוליה זורובסקי, רואת חשבון. zcpa.co.il
